וסילי לא תכנן שהערב שלו יימשך מעבר למשקה אחד. הוא הגיע למועדון לבדו, התיישב ליד שולחן צדדי וניסה להתרגל למוזיקה הרועשת. זמן קצר לאחר מכן ניגשו אליו שתי נשים בוגרות שחיפשו מקום פנוי. כך הכיר את אירינה ואת אחותה יבגניה — שונות מאוד במראה ובאופי, אך מתואמות זו עם זו כמעט בלי מילים.
יבגניה הייתה בלונדינית בעלת שיער ארוך וצחוק קליל. היא לבשה ג’ינס, סוודר תכלת ונעלי ספורט לבנות, שמתחתיהן הציצו גרביים בגוון כחול בהיר. אירינה, ברונטית נמרצת וישירה יותר, בחרה ז’קט שחור, ג’ינס כהה ונעליים בעלות עקב נמוך. השתיים הזמינו את וסילי להצטרף אליהן, ועד מהרה התפתחה בין השלושה שיחה נינוחה.
הם דיברו על מוזיקה, על מקומות בילוי ועל הסיבות שבגללן כל אחד מהם יצא באותו ערב. וסילי היה מעט מסויג בתחילה, אבל האחיות לא לחצו עליו. הן צחקו, חלקו ביניהן סיפורים והצליחו לגרום לו להרגיש שהוא אינו אורח מקרי ליד השולחן. כשהמוזיקה התחלפה, הן קמו לרקוד והזמינו גם אותו.
ההצעה שנולדה אחרי הריקודים
אחרי כמה שירים חזרה אירינה לשולחן, התיישבה והסירה את אחת מנעליה. היא עיסתה את כף רגלה דרך הגרב ונאנחה.
״העקבים האלה נראו הרבה יותר נוחים בתחילת הערב,״ אמרה. ״עכשיו אני מרגישה כל צעד שעשיתי.״
וסילי הביט בה לרגע, ואז הסיט את מבטו. אירינה הבחינה במבוכה שלו ושאלה בחיוך אם הכול בסדר. הוא היסס לפני שהודה שהוא אוהב להעניק עיסוי לכפות רגליים. אחרי רגע נוסף של שתיקה הוסיף שהמשיכה שלו לכפות רגליים אינה רק עניין של עיסוי רגיל.
יבגניה, שחזרה בדיוק לשולחן, שמעה את סוף המשפט והתיישבה לצד אחותה. השתיים החליפו מבט קצר. הן לא לעגו לו ולא ניסו להביך אותו. אירינה רק ביקשה שיסביר למה הוא מתכוון, ווסילי סיפר בכנות שהוא נמשך גם למראה של גרביים ונעליים אחרי ערב של הליכה וריקודים, לריח שנשאר בהן ולקרבה הכרוכה בטיפול בכפות הרגליים.
״כלומר,״ אמרה יבגניה, ״אם היינו במקום שקט יותר, היית מציע לנו עיסוי?״
״רק אם שתיכן באמת רוצות,״ השיב וסילי. ״אני לא מניח שום דבר מראש.״
התשובה הרצינית שלו מצאה חן בעיני אירינה. היא הבהירה שהן מוכנות להמשיך את הערב בדירה שלהן, אבל קבעה כלל פשוט: כל אחד אומר בבירור מה נעים לו ומה לא, ואפשר לעצור בכל רגע. וסילי הסכים מיד. הם סיימו את המשקאות, אספו את המעילים והזמינו מונית.
נסיעה אל דירה שקטה בפרבר
וסילי לא הכיר את הרחוב שאליו נסעו. ככל שהמונית התרחקה מאזור המועדונים, הרעש נחלש והבניינים נעשו נמוכים ושקטים יותר. לבסוף עצר הנהג מול בית מגורים רגיל למראה, בלי שלט ובלי דבר שמשך תשומת לב. הדירה של האחיות נמצאה בקומה הראשונה ופנתה לחצר פנימית.
בכניסה הניחה יבגניה את המפתחות בקערה קטנה, ואירינה תלתה את הז’קט שלה. וסילי הסיר את המעיל ונשאר לעמוד ליד הדלת, לא בטוח אם ההזמנה מהמועדון עדיין תקפה באותה מידה גם באור הבהיר של הדירה. במקום למהר, אירינה הציעה שכולם ישתו מים ויישבו לכמה דקות. המעבר הזה אפשר להם לוודא שוב שאיש אינו פועל מתוך לחץ או אי־הבנה.
״אתה עדיין רוצה לתת את העיסוי שהצעת?״ שאלה אירינה.
״כן,״ אמר וסילי, ״אבל אני רוצה לדעת מה מתאים לכן.״
אירינה התיישבה על קצה הספה והושיטה קדימה את רגליה. היא אמרה שהן עייפות ומזיעות אחרי הריקודים, והזהירה אותו שהנעליים הסגורות שמרו בתוכן את החום של כל הערב. יבגניה התיישבה בכורסה הסמוכה, עדיין בנעלי הספורט שלה, והתבוננה בהם בסקרנות גלויה.
אירינה בוחנת את הכנות שלו
וסילי כרע ליד הספה ושאל שוב אם הוא רשאי להסיר את נעליה של אירינה. רק לאחר שקיבל תשובה ברורה, שחרר בעדינות את האבזם והחליק את הנעל הראשונה מכף רגלה. גרב הניילון השחור היה חם ולח מעט. הריח היה מורגש מיד — תערובת של עור הנעל, בד שחומם במשך שעות וזיעה שנצברה במהלך הריקודים.
אירינה בחנה את פניו כדי לראות אם יירתע. במקום להעמיד פנים שהריח אינו קיים, וסילי אמר שהוא חזק בדיוק כפי שציפתה, ושעבורו זו אינה סיבה להפסיק. הוא קירב את הנעל בזהירות, שאף פעם אחת והניח אותה בצד. אחר כך תמך בעקב שלה והחל לעסות את כף הרגל בתנועות איטיות דרך הגרב.
״אתה באמת נהנה מזה,״ אמרה אירינה. זו לא הייתה שאלה.
וסילי הנהן. הוא הסביר שמה שמושך אותו אינו ניקיון מושלם או מראה מבוים, אלא דווקא הסימנים לכך שהנעליים והגרביים נלבשו במשך ערב שלם. אירינה ביקשה ממנו להמשיך והושיטה גם את הרגל השנייה. הפעם הוא כבר היה פחות מהוסס, אך עדיין עצר לפני כל שינוי כדי לוודא שהוא אינו חוצה גבול שלא סוכם.
העיסוי הקל על הלחץ שהצטבר בכפות רגליה. כשאירינה אישרה זאת, הוא נישק בעדינות את הגרב שעל קצות אצבעותיה. היא נשענה לאחור, עצמה לרגע את עיניה ואמרה שהמגע נעים יותר מכפי שציפתה.
גם יבגניה רוצה להשתתף
יבגניה עקבה אחריהם במשך כמה דקות, ואז הזיזה את אחת מנעלי הספורט שלה קדימה והקישה קלות ברצפה.
״ומה איתי?״ שאלה. ״אני אמורה לחכות עד שאירינה תירדם?״
וסילי הביט באירינה, כאילו ביקש ממנה אישור בשם אחותה. אירינה נענעה בראשה וצחקה. ״אל תשאל אותי. היא יכולה לענות בעצמה.״
יבגניה אמרה במפורש שהיא רוצה שיטפל גם בכפות רגליה, אך ביקשה שיתחיל בעיסוי ולא ימהר לנשק אותן. וסילי עבר אל הכורסה, התיר את השרוכים והסיר את נעל הספורט הראשונה. הגרב התכול היה כהה יותר באזור האצבעות והעקב בגלל הלחות. מאחר שנעל הספורט הייתה סגורה ורכה, הריח שנשמר בתוכה היה מרוכז יותר מזה של נעלי אירינה.
התגובה של וסילי הייתה מיידית, ויבגניה הבחינה בכך. היא חייכה, אבל לא הפכה את הרגע לבדיחה. הוא שאף את הריח מתוך הנעל, הניח אותה לצד השנייה והחל לעסות את כף רגלה דרך הבד. יבגניה כיוונה אותו אל הקשת ואל בסיס האצבעות, המקומות שבהם הרגישה את העומס מהריקודים.
אחרי כמה דקות שאלה אם הוא רוצה להסיר גם את הנעל השנייה. וסילי עשה זאת, וכעת שתי כפות רגליה נחו על ברכיו. הוא טיפל בהן לסירוגין, לחץ באגודלים לאורך הסוליה והקשיב להנחיותיה. רק כשהיא אמרה שהמגע יכול להיות קרוב יותר, הוא הצמיד נשיקות קלות אל הגרביים הלחים.
״אז למי יש ריח שאתה אוהב יותר?״ שאלה אירינה מן הספה.
וסילי לא מיהר לענות. הריח של גרבי הניילון של אירינה היה חד ומעורב בניחוח הנעליים הכהות, ואילו נעלי הספורט של יבגניה שמרו ריח חם וכבד יותר. ההבדל היה ברור, אך הוא לא הרגיש צורך להפוך אותו לתחרות.
״אצל כל אחת מכן זה אחר,״ אמר. ״אני לא בטוח שאני רוצה לבחור.״
מבחן הריח של שתי האחיות
התשובה שעשעה את השתיים. הן עברו לחדר השינה, שבו היה מקום נוח יותר לשבת זו לצד זו, ווסילי התיישב על שטיח קטן מול המיטה. אירינה הניחה לפניו את רגליה בגרביים השחורים, ויבגניה הושיטה לצדן את רגליה בגרביים התכולים. הצבעים השונים והמרקמים של הבדים הדגישו את הניגוד ביניהן.
במקום לדחוף אותו או להפוך את המצב למשחק כוח, הן ביקשו ממנו לתאר מה הוא מרגיש. וסילי עבר מאחת לשנייה. הוא קירב תחילה את כפות רגליה של אירינה, נשם את הריח שנשאר בגרביים ונישק את קצות האצבעות דרך הבד. אחר כך פנה ליבגניה, שהרימה מעט את עקביה כדי להקל עליו להחזיק אותן.
ההבדל ביניהן המשיך לסקרן אותו. אצל אירינה הריח היה יבש וחד יותר, ואילו אצל יבגניה הוא היה עז, חם וספוג בריח הפנימי של נעלי הספורט. למרות זאת, המשיכה שלו לא נבעה רק מן הריח. הוא נהנה גם מן האמון שהן נתנו בו ומהאפשרות להקדיש תשומת לב לפרטים שרוב האנשים היו ממהרים להסתיר.
אירינה הזכירה לו בחיוך שבמועדון הבטיח לה ״עיסוי בשפתיים״. וסילי השיב שההבטחה ניתנה לה, אך יבגניה התערבה ואמרה שאין סיבה שתישאר מחוץ להסכם לאחר שכבר הצטרפה מרצונה. הם עצרו לרגע כדי לוודא מה בדיוק כל אחת רוצה, ורק לאחר ששתי האחיות אישרו את הגבולות המשיך.
הוא התחיל אצל יבגניה. במשך דקות ארוכות נשק את הגרביים התכולים, מן העקב ועד לאצבעות, ובין נשיקה לנשיקה שאף את הריח שנצבר בבד. יבגניה לא נשארה פסיבית: היא אמרה מתי הלחץ חלש מדי, מתי כדאי להתעכב ומתי היא מעדיפה שיחזור לעיסוי בידיים.
כעבור כרבע שעה עבר אל אירינה. גרבי הניילון שלה נצמדו לכפות הרגליים והעבירו כל תנועה בצורה שונה מן הכותנה העבה של יבגניה. וסילי שילב עיסוי באצבעות עם נשיקות איטיות. אירינה, שהייתה ישירה יותר, ביקשה ממנו לא להיזהר יתר על המידה, אך גם היא הקפידה לומר לו בדיוק מה נעים לה.
תשובה שאינה דורשת בחירה
אירינה עדיין רצתה לדעת אם כפות רגליה של אחותה מושכות אותו יותר. כדי להבין על מה הוא מדבר, היא קירבה אליה אחת מנעלי הספורט של יבגניה, הריחה אותה פעם אחת ומיד עיוותה את פניה בחיוך.
״זה בהחלט חזק,״ אמרה, ״אבל אני לא מבינה מה אתה מוצא בזה.״
יבגניה, שלא רצתה להישאר חייבת, נטלה את אחת מנעליה של אירינה ובדקה גם אותה. היא הודתה שהריחות שונים, אך הסכימה עם אחותה שאין להן אותה תגובה שיש לווסילי. מבחינתן זה היה ריחו הטבעי של ערב ארוך בנעליים סגורות; מבחינתו היה בו משהו אישי ומושך.
״כנראה שלא חייבים להרגיש אותו דבר כדי להבין זה את זה,״ אמרה יבגניה והחזירה את הנעל למקומה.
וסילי הסכים. הוא לא ביקש מהן לאהוב את הריח ולא ניסה לשכנע אותן שהמשיכה שלו אמורה להיות מובנת לכולם. מה שהיה חשוב לו הוא שהן קיבלו את הכנות שלו בלי לעג, ושהמפגש התנהל לפי רצונם של כל המשתתפים.
לקראת סוף הערב הניחה אירינה את רגליה לצדו של יבגניה ושאלה פעם אחרונה מי מהן ניצחה. וסילי בחן את הגרביים השחורים מול התכולים, את נעלי העקב לצד נעלי הספורט, ואז חייך.
״אף אחת לא ניצחה,״ אמר. ״וזה בדיוק מה שמצא חן בעיניי.״
הפעם הן קיבלו את התשובה. אירינה ביקשה ממנו להשלים עוד כמה לחיצות בעקב, יבגניה אספה את שערה לאחור ונשענה על הכריות, והחדר נעשה שקט יותר. הסוד שווסילי ניסה להסתיר בתחילת הערב כבר לא היה סוד, והאחיות לא נזקקו להסבר נוסף. כל אחד מהם ידע מה הוסכם, מה נעים לו והיכן עובר הגבול. דווקא הבהירות הזאת אפשרה להם להישאר נינוחים עד שהלילה התקרב לסיומו.